"כנופיית שלטון החוק"

הקדמה
החממה לימין אלון גולדברג 11.01.2020 מייסד ועורך האתר
מאמר מערכת כנופיית שלטון החוק

הדאגה לצדק, ליושר ולניקיון הכפיים הוא בסמכותה ובליבת תפקידה של מערכת אכיפת החוק. ולצורך כך החוק צייד אותה בכלים דרקוניים כמו סמכויות חקירה, מעצר, חיפוש כפוי, האזנות סתר וכריתת הסכמים עם עדי מדינה. כאשר מי שממונה על החוק, הצדק, היושר וניקיון הכפיים פועל בניגוד לחוק ולרוח החוק, מתוך שיקולים זרים, באכיפה בררנית, באיפה ואיפה, ותוך שימוש באמצעים פסולים כמו הדלפות מחקירות וסחיטת עדי מדינה, זה חמור הרבה יותר מראש ממשלה שאינו נקי כפיים.

כשראש ממשלה מפר אמונים, הוא נשפט פעמיים: גם ע"י מערכת אכיפת החוק וגם ע"י הציבור בקלפי. אבל כשאנשי מערכת אכיפת החוק מפרים אמונים, כמעט אף אחד לא יודע. גם אם יודע וגם אם הודלף ופורסם, כמעט אף אחד לא נשפט. גם אם נשפט, העונשים קלים עד כדי גיחוך וברור שאותו פקיד לא יאבד את משרתו היוקרתית והמתגמלת, בזמן שנציגי ציבור מפוטרים עם קלון ציבורי שרודף אותם שנים, גם ובעיקר כשבמשפט שנערך להם נמצא שהם נקיי כפיים, כלומר: נתפר להם תיק.

במילים אחרות, כנגד נבחרי הציבור קיימת הרתעה קשה ואכיפה נוקשה. גם מכיוון שהם מוכרים לציבור, בעיקר זה שבחר בהם בקלפי, ומכיוון שכל פעולה שלהם גלויה לעין כל, ומכיוון שליריביהם הפוליטיים, הן מחוץ והן בתוך מפלגתם, יש אינטרס מובהק ותמריץ ברור להדליף ולפרסם כנגדם מעידות, שגיאות, עברות בוטות וגם זוטות, כי זו הדרך הבטוחה ביותר לצבור כוח פוליטי על חשבונם.

בו בזמן, הופקד בידיי הפקידים הבכירים ביותר בפרקליטות, במשטרה ובמשרדי היועצים המשפטיים, כוח פוליטי עצום וחורץ גורלות, כוח שבהרבה מקרים הוא הרבה יותר עוצמתי אפילו מזה של ראש ממשלה. אל קודש קודשי משרדי פקידים אלה, הכניסה של אור השמש המחטא אסורה באיסורי צווי פרסום. אבל גם מכיוון שרוב גדול מאזרחי המדינה לא יודע מי הם, ממש לא מה הם עושים, לא מכירים או מבינים בהיקף סמכויותיהם ובוודאי שלא מכירים את ההיסטוריה של מעשיהם. גרוע מכך: כל הדברים האלה פשוט לא מעניינים את רוב הציבור, בעיקר מכיוון שהוא חי באשליה שכל האחריות וכל הכוח במדינה נמצא בידיי נבחרי הציבור.

אם רק בכדי להחמיר את המצב, אנשי התקשורת הממסדית חוסמים בגופם את כניסת אור השמש המחטא אל קודשי קדושי הפקידות העליונה, או גרוע מכך, כשהם מעוותים וממסגרים את אורו כדי שישרוף את תדמית נציגי הציבור, ויאתרג בחשכה את הפקידים המסודרים בהסתדרות. והרי פרנסת חלק גדול מבכירי אנשי התקשורת תלויה בהדלפות הבלתי חוקיות של החברים שלהם בפקידות. והרי הקידום והיוקרה של הפקידות העליונה בעיני הבוס ובעיני עמיתיהם, תלויה במעמדו של נבחר הציבור שתפרו לו תיק. ככל שמעמדו רם יותר, כך יוקרתם ושמם נישא בפי עמיתיהם ובפי הציבור שמצביע כמוהם בקלפי. והרי שום חוק משמעותי לא נחקק וגם לא פסק דין שהפחית, שלא לדבר על ביטל את כוחה הבלתי מאוזן של כנופיית שלטון החוק.

מדור זה הוקדש לסיפור "כנופיית שלטון החוק" משלל זוויות, מפי בכירים ומומחים, ממקורות מוסמכים הכוללים הצלבות שנאספו בשנים האחרונות.

לקרוא עוד...
הארץ ראובן ריבלין 03.06.2003 נשיא המדינה, עו"ד וח"כ לשעבר
מי שלא אוהד את אהרון ברק, חוקרים אותו במשטרה רובי ריבלין, נשיא המדינה, בראיון נדיר וכנה, מספר על התיקים שתפרו לו והתלאות שעבר עם מערכת אכיפת החוק, כדי לטרפד את מינויו לשר המשפטים. (ראיון משנת 2003)

בדרך כלל שר המשפטים בארץ נבחר בצורה כזו שיודעים שהוא יהיה אוהד לנשיא בית המשפט העליון. אם יש איזה חשש שמישהו עלול להיות לא אוהד אז עוצרים אותו במשטרה או חוקרים אותו. כך היה גם איתי. כשאריק (שרון) קיבל את אמון העם ב-2001 והתכוון למנות אותי לשר המשפטים פתאום חקרו אותי 11 שעות במשטרה על כל מיני עניינים חסרי שחר ומיד הדליפו את החקירה לכל מיני עיתונאים וכתבלבים השופכים את דמי.

...אם יש מקרה אחד ומקרה שני ומקרה שלישי שאנשים שאינם נוחים למערכת מוצאים את עצמם במשטרה בעיתוי מוזר, אז על פניו אולי יש פה תופעה. אולי יש פה תופעה מסוכנת. לכאורה מתעורר החשד שאולי מערכת אחת מונעת ממערכת אחרת לממש את המנדט שניתן לה על ידי הציבור. כי אם אני למשל נבחרתי לכנסת, ואם למשל ראש הממשלה רוצה לבחור בי, ואם באה מערכת אחרת ואומרת אתה מנוע מלהיבחר רק כיוון שיש איזה חשד נגדך שהועלה בעיתוי לא מקרי ובעצם לא נחקר אחר כך, אז יש פה איום על הדמוקרטיה דווקא על ידי מי שמדברים בשם הדמוקרטיה. יש פה סיבה לדאוג שמא במקום שלטון החוק יש לנו בישראל כנופיית שלטון חוק.

...מתעורר החשש שאולי יש פה כנופייה של שלטון החוק. שברגע שיש צורך, ברגע שיש מישהו שמאיים על החבורה, פועלים נגדו ברשעות גדולה ומתוך סימביוזה מוחלטת בין הרשות החוקרת, הרשות התובעת והרשות השביעית. ואז יוצרים נגד האדם סטיגמה ואז מדליפים לעיתונים באופן סלקטיבי מהחקירה, ואז יש עיתונאי שקורא לי דודי ריבלין, או רובי אפל, או דברים מעין אלה. ואני אומר לך שאין בעולם אדם יותר מוסרי ממני. אני ממש אדם נקי כפיים ובר לבב. אבל בגלל שאני נון קונפורמיסט ובגלל שאני פוליטיקאי, מרשים לעצמם לרדוף אותי. אומרים מי זה הפוליטיקאי, מה אם נשפוך את דמו. בין כך ובין כך הוא פסול. אם לא פשע, יפשע. אם לא מצאנו אותו, יימצא. כלומר מטילים אשמות בצורה לא אחראית. הסימביוזה בין המשטרה לעיתונות הופכת פוליטיקאים מסוימים, לא רצויים, לאסקופה נדרסת. בעיני זה סדום ועמורה. ממש סדום ועמורה.

מעולם, בכל שנותי, לא עשיתי איזשהו דבר שמתקרב להיות לא חוקי. אני אדם תמים ובר לבב, אני אומר לך. אני גם צנוע בהלכות חיי. אין ישר ואין מוסרי ממני... המנוולים האלה. הלוא עד היום הם לא קראו לי להודיע לי שהחקירה הסתיימה. והכתבלבים העובדים אתם מעולם לא התנצלו. אני לא יכול לשכוח את אותו יום לפני שנתיים שבו עמדתי להתמנות שר משפטים, כשהם פתאום קראו לי וחקרו אותי 11 שעות על לא כלום. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מה ילדי יאמרו לי, מה עובר על אשתי. הנה עמדתי להיות שר משפטים ופה מפרסמים עלי על סמך שטויות שאני כביכול חשוד בקבלת שוחד. לכן אני אומר לך שהם כנופייה האנשים האלה. כנופייה כמו כל כנופייה אחרת. אלא שהשם של הכנופייה הזו הוא כנופיית שלטון החוק".

קישור למקור המלא בהארץ
לקרוא עוד...
הארץ רות גביזון 12.11.1999 פרופ' בכירה למשפטים, כלת פרס ישראל
"יש במערכת אלמנט של רדיפה" רות גביזון, פרופ' בכירה למשפטים וכלת פרס ישראל, מסבירה כיצד מתגבשת אכיפה בררנית ומהן השפעותיה.

גביזון: "אני חושבת שבחלקים גדולים של הציבור יש היום תחושה כזאת. התחושה איננה שחוקרים או תובעים אנשים על לא עוול בכפם, אלא התחושה היא שחוקרים או תובעים אנשים מסוימים שאכן עשו דברים בעייתיים, אבל במקביל לא חוקרים ולא תובעים אנשים אחרים שבחלקם עשו דברים לא פחות חמורים". "חוסר הנחת שגרם לכך שש"ס קיבלה 17 מנדטים בבחירות האחרונות לא נובע מהתחושה שדרעי לא כשל כלל.

"חוסר הנחת נובע מהתחושה שלצד הקצאת המשאבים לפרשות דרעי עומדת סלחנות שקשה להסביר אותה כלפי מידע שלכאורה מפליל אנשים בעמדות לא פחות חשובות במעשים לא פחות חמורים ואולי יותר. וזו תחושה קשה. זה גם מה שיוצר תחושה לא נוחה סביב חקירת נתניהו. הסיפור שמתגלה שם הוא לא סיפור נעים. הוא לא סימפטי ולא אסתטי, אבל הבעיה שמטרידה חלק גדול מהציבור איננה שנתניהו נקי. מה שמטריד הוא התחושה שיש במערכת אלמנט של רדיפה. המערכת אמנם מכחישה אבל ההכחשה כבר לא משכנעת כי ההצטברות של המקרים היא כבר קשה מדי. היא מעוררת חשד... ולכן, דווקא כדי להגן על מערכת המשפט ועל שלטון החוק אי אפשר להמשיך לומר את מה שכל הזמן אומרים לנו: שהכל בסדר, ושהעבודה נעשית באופן ענייני ומקצועי.

"התשובה הזו כבר לא מספיקה. יותר מדי אנשים חושבים שהיא פשוט לא נכונה. כאשר אתה מאמין שיש בחבית תפוח רקוב אחד או שניים אתה רגוע. אתה מאמין שאפשר להוציא אותם מהחבית והכל יהיה בסדר. אבל כאשר מתקבל הרושם שהתפוחים הרקובים הפכו לחלק מהמערכת, שאפילו ראשי המערכת כבר לא רואים אותם, אז התחושה היא שהמערכת פגומה באופן עמוק, מן השורש, ולא ברור אם יש לה הכוח הארכימדי לתקן את עצמה... זה הדבר המכביד, המפחיד. לא שהמערכת מושחתת, היא לא, אבל נוצרו בה בעיות שאינן מקריות. במצב כזה אני מצפה שהמערכת לא תבקש לעצמה חסינות מביקורת אלא להפך, שהיא עצמה תגיד שהיא מודאגת ושביוזמתה שלה תעשה בדק בית. דווקא מפני שאני באמת מאמינה כי המערכת פועלת בתום לב, היא צריכה להיות מוכנה לחשוף את עצמה לביקורת...

"הדפוס של רדיפת צדק סלקטיבית, הוא לפי דעתי בראש ובראשונה אשמת התקשורת. בעניין הזה הפרקליטות והמשטרה רק משרתות את העיתונות. מה שקורה הוא שהתקשורת מסמנת אובייקט מסוים לחקירה, מבלי להסביר לנו מדוע סימנה דווקא אובייקטים אלה ולא אחרים, ואז, סביב אותם אובייקטים היא יוצרת מומנטום. היא אוספת עליהם חומר ומספקת אותו למשטרה ולוחצת על המשטרה להשיג את התוצאות הראויות בעיניה. כך נוצר מצב שבו כולם אינטרסנטים. לתקשורת יש אינטרס להוכיח שצדקה, למשטרה יש אינטרס למלא את ציפיות התקשורת ולפרקליטות יש אינטרס להוכיח שהיא אמיצה. כולם פה מזינים את כולם באופן כזה שהמשפט נעשה לפני שהחל. במקרים לא מעטים מכל ההרים הגדולים האלה יוצאים בסופו של דבר עכברים קטנים מאוד".

קישור למקור המלא בהארץ
לקרוא עוד...
מעריב אמנון דנקנר ז"ל 21.06.2004 עורך מעריב, עיתונאי בכיר, סופר ופובליציסט
איך פרקליטת המדינה תפרה את נבחרי הימין "בחינה לעומק מעלה חשד כבד (שפרקליטת המדינה) עדנה ארבל פעלה ממניעים פוליטיים להרחיק אנשי ימין ממוקדי הכוח. המקרים של רפול, נאמן וריבלין היו מעשי הבריונות הפוליטית הבוטים ביותר שלה".

מספר שבועות לאחר שפרקליטת המדינה עדנה ארבל מונתה לשופטת בבית המשפט העליון (06.05.2004), מתח עליה ועל המינוי שלה ביקורת, מי שהיה בזמנו עיתונאי בכיר ועורך מעריב, אמנון דנקנר ז"ל.

דנקנר: "עדנה ארבל, בשנותיה כפרקליטת המדינה, עשתה דברים בתחום המקצועי שמחשידים אותה באופן חמור עד היום במעורבות פוליטית אסורה, או ליתר דיוק בפעולה בתחום המשפטי פלילי, במטרות זרות ששורשן פוליטי מפלגתי... ארבל ואנשי החבורה שלה לא בחלו באמצעים כדי לבצע פוטש או למנוע מינוי בתחום הפוליטי, כדי לשמור על האחידות המחשבתית, החברתית, האידאולוגית והמנטאלית של החבורה, הרואה עצמה מגוננת על סוג מסוים של השקפה ופרקטיקה בתחום המשפטי... יש שלושה מקרים בולטים, שכל אחד מהם הוא שערורייה, ושמעולם לא נבדקו ונחקרו כראוי, ולמרבה הבושה יש להודות גם שלא נחקרו כדבעי על ידי התקשורת. זו לא הפכה אף אחד מהמקרים האלה לסיפור, למרות שלכל אחד מהם היו כל המרכיבים של סיפור עיתונאי שערורייתי עסיסי.

"המקרה הראשון הוא זה של ראש מפלגת צומת רפאל איתן "רפול", שבעת שדובר על מינויו לשר לביטחון פנים הוגש נגדו על ידי הפרקליטות כתב אישום... כתב האישום היה כה מופרך עד שהוא נזרק מבית המשפט מיד לאחר הקראתו, ועוד בטרם נדרש הנאשם להשיב עליו. אבל המטרה הושגה: מינויו של רפול סוכל. המקרה השני הוא זה של יעקב נאמן, שמונה לשר משפטים ומיד נקלע לריב עם היועץ המשפטי וצמרת המשרד. נאמן, הדתי והימני, מצא עצמו נחקר במשטרה, כתב אישום הוגש נגדו, והוא נטש את משרד המשפטים כדי להתגונן בפני מה שהתברר בפסק הדין כעלילה מרושעת, תיק תפור. הוא זוכה, אבל המטרה הושגה: הוא עף ממשרד המשפטים עוד לפני שהספיק לחמם את כיסאו. מקרה נוסף הוא זה של ראובן ריבלין, שאחרי ניצחונו של שרון בבחירות על אהוד ברק נראה כמועמד מוביל להיות שר משפטים ומיד זכה לכותרות מרשיעות, חקירת משטרה ומערכת לחישות ארסית, בגין חשדות מגוחכים. אלה נופחו על ידי המשטרה והפרקליטות, עד שגוועו סופית רק לפני כחודש. אבל בינתיים הושגה המטרה, וסוכלה אפשרות מינויו לשר משפטים.

"כשמצרפים לכל המקרים האלה גם את ההאשמה של מזוז כי ארבל סימנה את שרון כמטרה, ורק אז הלכה לקושש עובדות מרשיעות, ועוד בחוסר הצלחה, אין פלא שהרקורד הזה מעורר חימה בקרב אנשי ימין. אנשי השמאל, לעומת זאת, תומכים בארבל ואף מעריצים אותה, מאותן סיבות בדיוק: שהיא מנעה את חדירתם של אנשים כנאמן, רפול וריבלין לאותו קודש קודשים של המשפט הישראלי, אותו כור גרעיני של עשיית הצדק כביכול שאינו אלא שכונה מבוצרת של "אנשים משלנו".

"מעשי ארבל... היו מעשי בריונות פוליטית בוטה, תוך שימוש לרעה בכוח השרירים של מערכת החקירה והאכיפת החוק למטרות זרות. העובדה המרה כי כל הפרשות הללו לא בוררו הביאה לכך שיושבת עכשיו בבית המשפט העליון שופטת מאוד שנויה במחלוקת, מאוד פוליטית ומאוד חשודה במעשים לא כשרים. כל חוגגי הניצחון הגדול בשם שלטון החוק כביכול על שהצליחו להכניס אותה לעליון, יודעים היום היטב כי מה שהם חשבו שהרוויחו, הפסיד בית המשפט העליון, הפסידה יוקרתו והפסיד מעמדו בציבור והאמון שרוחשים לו".

קישור למקור המלא במעריב
לקרוא עוד...
גלובס סטלה קורין-ליבר 29.01.2009 עיתונאית ופרשנית ב"גלובס", זוכת פרס מפעל חיים
איך תפרו את ליברמן "ככל שהצטברו הסיפורים, כך התרחב הכתם על מערכת הדין והמשפט ואמון הציבור הלך והתמוטט. והוא ממשיך ליפול".

אביגדור ליברמן, שר לשעבר, איש פוליטי, ראש מפלגה... הוא אחת המטרות המוצהרות והנחשקות של אנשי מערכות האכיפה. הם מתעסקים בליברמן ובמקורות העושר שלו כבר שמונה שנים. רק שהם, המשטרה, הפרקליטות, משרד היועץ המשפטי לממשלה, עושים את זה רע, מטומטם, יהיר, בעיקר צדקני. הכול בשם הצדק והדין. גם התוצאות לא משהו. הם כל כך מאוהבים בחקירות המעניקות כוח וכותרות, המעניקות לשוטרים ופרקליטים תחושה של גיבורים, חזקים, מחוללי-שינוי ובעיקר שוחרי צדק, עד שמתבלבל להם הסדר הנכון.

השיא היה השבוע. שבועיים לבחירות, כאשר מפלגת ליברמן "ישראל ביתנו" שוברת שיאי מנדטים בסקרים, מחליטים אנשי החוק שלנו לנקוט צעד הפגנתי ורועש ועוצרים לחקירה את בתו, עורך דינו וכמה ממקורביו. הם קיבלו כותרות. עוד איזה כותרות.

מערכת האכיפה התערבה ביד גסה ובוטה בתהליכים הדמוקרטיים: אביגדור קהלני, רפאל איתן המנוח, יעקב נאמן, ראובן ריבלין, צחי הנגבי, גם חיים רמון ברשימה. האנשים הללו היו מיועדים להיות שרי משפטים או שרי משטרה-ביטחון פנים, ודיברו על שינויים מרחיקי לכת. רגע לפני הבחירה הם קיבלו טיפול מונע נמרץ. לפתע התגלו גילויים, רק עכשיו נמסר מידע, ופתאום הם חשודים. בחלק מהמקרים בית המשפט זרק בבושה את שוטרינו ופרקליטינו המצוינים, לפעמים נמחקו ההאשמות או ש"תיק החקירה" התמוסס ולא עניין עוד. בכל המקרים אכן הצליחה המערכת המשפטית להרחיק מעצמה את "המסומנים" לתפקיד. אלא שככל שהצטברו הסיפורים, כך התרחב הכתם על מערכת הדין והמשפט ואמון הציבור הלך והתמוטט. והוא ממשיך ליפול.

המפסידה הגדולה היא המלחמה בשחיתות. מערכת אכיפה כושלת, עם מראית עין של הטיה פוליטית, אישית, מגזרית או אינטרסנטית, כשהיא לא חכמה, לא הגונה, לא ישרה ולא מקצועית - זה המצע המעודד צמיחה ולבלוב של שחיתות ציבורית.

קישור למקור המלא בגלובס
לקרוא עוד...